החלטה בתיק בש"פ 8938/04

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ואגו) מיום 8.9.04 בב"ש 21101/04 אשר דחה ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (השופט נ' אבו טהה) לעצור את העורר עד תום ההליכים כנגדו.

           נגד העורר הוגש כתב אישום בגין החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי ותיווך לפי פקודת הסמים המסוכנים. לפי העולה מכתב האישום העורר, ביחד עם אדם בשם ג'מיל אבו עמרה (להלן - ג'מיל) (העורר בבש"פ 9173/04), תיווכו בסם בכך שקיבלו כסף בסכום של 16,000 ש"ח, העבירהו למוכר, קיבלו ממנו 44.91 ק"ג סם מסוג קנבוס ונתפסו בשעה שהיו בדרכם להעביר את הסם ליעדו.

           העורר הסכים, לצורך בקשת המעצר, לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר.

           בתסקיר המעצר שהוגש בעניינו, נקבע שהעורר מתקשה להפעיל שיקול דעת, הוא פועל לעיתים בדרכים בעייתיות עקב קשייו לדחות סיפוקים, ויכולתו לעמוד בפיתוי ולהציב לעצמו גבולות פנימיים ברורים מצומצמת. להערכתו של שירות המבחן רמת הסיכון להישנות התנהגות שולית אצל העורר "בינונית". עם זאת, שירות המבחן התרשם כי בני משפחתו של העורר מוכנים להתגייס לעזרתו, בכלל זה לפקח עליו בעת שיימצא בחלופת מעצר בביתה של אחותו. שירות המבחן התלבט בדבר ההמלצה הסופית, אך בסופו של דבר, "עם לא מעט ספיקות", ובעיקר לאור התרשמותו מרצינותה של חלופת המעצר המוצעת, הוא המליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית אחותו באופקים.

           חרף המלצה זו של שירות המבחן הורה בית משפט שלום לעצור את העורר עד תום ההליכים. זאת, לאור ההלכה, כי בעבירות סמים חמורות רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן לשלול חזקת מסוכנות ולהסתפק בחלופת מעצר, ובהעדר חלופת מעצר אשר תוכל לנטרל את מסוכנותו של העורר.

           בית המשפט המחוזי דחה את הערר בקובעו כי החלטת בית משפט השלום מבוססת ומאוזנת, ותסקיר המעצר אינו ממליץ, באופן חד משמעי, לשחרר את העורר לחלופה.

           בערר שלפני טוען העורר כי על אף שהודה בקיומן של ראיות לכאורה, חלקו של ג'מיל בפרשה היה גדול בעוד שחלקו שלו היה מזערי. העורר מודה שהכסף (16,000 ש"ח) ששימש לרכישת הסם הועבר לחשבונו בבנק הדואר, אך לטענתו הוא עשה זאת בתמימות, כאשר נעתר לבקשתו של ג'מיל, ותפקידו הצטמצם להעברת הכסף לג'מיל. העורר טוען, בנוסף, שהמשטרה לא עשתה די הצורך כדי לאתר את מי שהעביר את הכסף, שהוא לכאורה מזמין הסם, מה שהיה עשוי לשפוך אור על הפרשה ולאמת את גרסתו בדבר חלקו השולי בה.

           דין הערר להידחות. כפי שמוסכם גם על העורר, בחומר החקירה שבידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת האישומים, הן בהחזקת הסם והן בתיווך בעסקת הסם. בנסיבות אלה, כשמדובר בכמות סם כה גדולה ובמעורבות עמוקה (תיווך) בעסקת הסם, נדרש, ככלל, קיומן של נסיבות מיוחדות כדי להביא למסקנה שניתן להפיג את המסוכנות הנלמדת ממעורבות בעבירות אלה לביטחון הציבור בחלופת מעצר. במקרה שלפנינו, לא נמצא שקיימות נסיבות כאלה. אשר לחלקו המדויק של כל אחד מהנאשמים בפרשה, בשלב זה קשה לקבוע בעניין זה מסמרות, שכן שני הנאשמים משליכים האחד על "רעהו" את עיקר האחריות לפרשה, תוך שהם מנסים לצמצם, ככל האפשר, את חלקם שלהם. מכל מקום, נראה שעצם העובדה שהתשלום עבור רכישת הסם הועבר לחשבון הבנק של העורר, מעמידה בספק רב את גרסתו של העורר, לפיה חלקו בפרשה היה מזערי.

           העובדה שמזמין הסם טרם נעצר וטרם נחקר אינה פוגעת במסקנות דלעיל. זאת, גם לאור טענתה של המשיבה, בדבר קיומם של קשיים באיתורו של אותו אדם, שמסתבר, שלאחר התפיסה נעלם.

           התוצאה היא שהערר נדחה.

            ניתנה היום, כ"ה בחשוון תשס"ה (9.11.2004).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   ש.י. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: